<h1>או"ז הלכ' צדקה סימנים כ"ט, ל'</h1>
<h2>דף צג.</h2>
שלהי פר' החובל אמר ההיא ארנקי דצדקה דאתאי לפומבדיתא אפקדה רב יוסף לגבי ההוא גברא פשע בה אתו גנבי גנבוה חייבי' רב יוסף א"ל אביי והתניא לשמור ולא לחלק לעניים א"ל עניי דפומבדיתא מיקץ קיץ להו ולשמור הוא פרש"י זצ"ל קיץ להו כך וכך לשבת לכל א' וא' והוה לי' כמו שהפקידו עניים עצמן וקרינן בהו לשמור. הלכך שמעי' מהכא דהפושע במעות צדקה ונגנבו פטור מלשלם ואם היתה להם קצבה בעיר כך וכך לשבוע או ליום חייב לשלם. וכבר נשאל רבי' שמשון זצ"ל וזאת תשובתו וששאלתם ישראל שהי' לו מעות של צדקה בפקדון ונאנסו בתפיסת השלטון אם חייב לשלם אם לא התניא בהדיא בפ' החובל לשמור ולא לחלק לעניים חוץ מהיכא דמיקץ קייץ כדקאמר התם גבי ארנקי של צדקה דאפקדה רב יוסף גבי ההוא גברא וגנבוה וחייבי' רב יוסף משום דעניי דפומבדיתא מיקץ קייץ להו ולשמור הוא אבל היכא דלא קייץ להו פטור אפי' פשע בה כדמוכח התם וא"ת ותיפוק לי' משום דהוי ממון שאין לו תובעין כדפרי' בריש הזרוע גבי מתנות כהונה שאכלן וי"ל דהתם ממון שיש לו תובעין דרב יוסף גבאי הוה ותבע מההוא גברא מה שהפקיד אצלו הלכך היכי דלא קייץ להו הי' חייב אי לא משום דכתי' לשמור ולא לחלק לעניים ושלום שמשון בר' אברהם זצ"ל.
ומיכן דקדק מורי רבי' יואל הלוי זצ"ל דמעות של צדקה אסור להלוותם ברבית מדחייבי' רב יוסף לההו' גברא לשלומי אלמא צדקה דין הדיוט יש לה דאי דין הקדש אמאי חייביה לשלומי הא תנן בפ' הזהב [ד' נ"ו, ע"א] גבי הקדש שומר חנם אינו נשבע נושא שכר אינו משלם אלמא ש"מ דצדקה דין הדיוט יש לה ואמר בפ' הזהב בגמ' רבית ואונאה להדיוט ואין רבית ואונאה להקדש הא למדת דאסור מעות של צדקה להלוות ברבית. ואני המחבר יצחק בר' משה נב"ה קודם שידעתי זאת התרתי להלוות מעות של צדקה ברבית כי מצאתי בירושלמי דפ' בן סורר ומורה דאמר ר' יצחק לווין ברבית לחבורת מצוה ולקידוש החודש ונראה בעיני הוא הדין לכל דבר מצוה אלא אגב דנקט לענין בן סורר ומורה שאם גנב ואכל בחבורת מצוה וקידוש החודש אינו נעשה בן סורר ומורה נקט נמי לענין רבית חבורת מצוה וקידוש החודש ומעות של צדקה הם גוף המצוה הילכך מותר להלוותם ברבית, ולא נהירא לי לאוקמי' ברבית דרבנן דא"כ הל"ל לחבורת מצוה ולקידוש החודש לוין בקרוב לשכר ורחוק מהפסד דהיינו צד אחד דרבנן כההיא דאיזהו נשך [ד' ע', ע"א] דאמר רבה בר רב שילא אמר רב חסדא ואמרי לה אמר רב יוסף בר חמא אמ' רב ששת מעות של יתומים מותר להלוותם בקרוב לשכר ורחוק להפסד אלא הכא (רבותא) [רבית] נקט וסתם רבית קצוצה דאורייתא. וראייתו של מורי רבי' אב"י העזרי זצ"ל אומר אני אינה ראי' דמשבאת הצדקה לעני שוב אינה קרוי' צדקה אלא ממון הדיוט גמור הוה והיכי דקייץ להו הוי לי' כאלו באת לידם כדפי' רש"י זצ"ל דהוה לי' כמי שהפקידו עניים עצמן והכי נמי דאסור להלוות ברבית אבל היכי דלא באת הצדקה ליד עניים ולא קייץ יש לה דין הקדש שפטור עלי' ואפי' פשע בה הלכך יש לי ללמד אדרבה מהכא דכל היכי דלא קייץ להו ולא באת ליד עני דדין הקדש יש לה ואין לה רבית. הלכך אותם בני אדם שנודרים כספם ונותנים שהקרן יהי' קיים והריוח יחלקו לעניים ודאי אותו קרן הצדקה דין הקדש יש לה ומותר להלוות ברבית קצוצה דאורייתא. והא דתנן ומייתי לה בפ' שני דייני גזירות [ק"ו, ע"ב] מותר [שירי לישכה] מה היו עושין בה לוקחין בה פירות בזול ומוכרין אותו ביוקר והשכר להקדש דברי ר' ישמעאל ר' עקיבה אומר לא משתכרין בשל הקדש ולא בשל עניים של הקדש מ"ט דאין עניות במקום עשירות של עניים נמי דילמא מצטריך לי' זוזא ולית לי', היינו משמע דצדקה העומדת ליחלק אין להשתכר בה אפי' בלא רבית כמו לקנות בזול ולמכור ביוקר אבל צדקה שאינה עומדת ליחלק כגון שנתנה שהקרן יהי' קיים והריוח יחלקו לצדקה ההוא קרן משתכרין בו ומלוין אותו ברבית קצוצה דהואיל ואינו עומד ליחלק יש לו דין הקדש ואין רבית להקדש. ומותיבנא אסברתי מפ' שום היתומים בערכין [ד' כ"ב, ע"א] דאמר רב יהודה אמר רב אסי אין נזקקין לנכסי יתומים אא"כ רבית אוכלת בהם ופרכי' לי' דתנן שום היתומים שלשים יום ושל הקדש ששים יום ומכריזין בבוקר ובערב במאי עסקי' אילימא בבע"ח עכו"ם עכו"ם מי ציית אלא פשיטא בבע"ח ישראל ואי דקא אכיל רבית מי שבקינן לי' אלא דלא קאכיל רבית וקתני נזקקין וקשיא לרב אסי ואוקימ' לעולם בבע"ח עכו"ם שקיבל עליו לדון בדיני ישראל א"ה רבית נמי לא לשקול שקיבל עליו לזה ולא קיבל עליו לזה, והשתא אמאי מוקמי בשינוייא דחיקא לוקמא כגון שאבי היתומים לוה מעות הצדקה שנתנה שיהא הקרן קיים ואשכחן שפיר שתהא רבית אוכלת בהן בנכסי יתומים בבע"ח ישראל. ושנינא דהא לא קשי' דהכי נמי הוה מצי לאוקמי' שלווה אביהם מעות הקדש דאין רבית להקדש אלא דניחא לי' לאוקמי' במעות חולין שיש להם רבית.
